מחלת גבהים: מה הגוף עושה מעל 3000 מטר
הפסגות הגבוהות של אזרבייג'ן — באזארדוזו (Bazardüzü) (4466 מ'), תופאנדאג (Tufandağ) (4191 מ'), פסגת היידר אלייב (3751 מ') — נמצאות בגבהים שבהם מחלת גבהים היא ממשית. זה לא תלוי בכושר גופני: רץ מרתון יכול לחטוף את זה, וכך גם מי שהולך לעתים קרובות להרים.
למה זה קורה
בגובה, הרכב האוויר לא משתנה, הלחץ שלו יורד. זה אומר שפחות חמצן נכנס לריאות בכל נשימה. הגוף מסתגל לכך, אבל זה לוקח זמן — לא כמה שעות, אלא כמה ימים.
תסמינים קלים (בדרך כלל עוברים)
- כאב ראש
- חוסר תיאבון, בחילה קלה
- נדודי שינה או שינה חסרת מנוחה
- התעייפות מהירה ממאמץ רגיל
עם התסמינים האלה: הפסיקו את הטיפוס, שתו מים, תנוחו. אם יש שיפור אפשר להמשיך.
תסמינים מסוכנים (לרדת מיד למטה)
- כאב ראש חזק ומתמשך
- אובדן שיווי משקל — חוסר יכולת ללכת בקו ישר
- בלבול, התנהגות מוזרה
- קוצר נשימה גם במנוחה, ליחה קצפית בשיעול
אלו סימנים למצב חמור. הטיפול היחיד הוא — לרדת למטה. ירידה של 500-1000 מטר לרוב משנה את המצב. המחשבה "נשאר קצת עד לפסגה" היא המחשבה הכי מסוכנת כאן.
חמישה דברים שמפחיתים את הסיכון
- טפסו לאט. חיפזון הוא גורם הסיכון הגדול ביותר.
- שתו מים. נוזלים שאובדים בנשימה בגובה הם רבים יותר מאשר למטה — כ-3 ליטר ביום.
- הימנעו מאלכוהול. במיוחד כשמעבירים את הלילה במחנה.
- עקרון "טפס גבוה, תישן נמוך". זו הסיבה שבתוכניות של מספר ימים, המחנה אינו מוקם בנקודה הגבוהה ביותר.
- דברו. אם אתם מרגישים לא טוב, ספרו למדריך. הסתרה מסכנת גם את הקבוצה.
במחלת גבהים, "לסבול" זו לא מעלה. אפילו מטפסי ההרים המנוסים ביותר מסתובבים אחורה.
זו הסיבה שהתוכניות של באזארדוזו ותופאנדאג נמשכות שלושה ימים — יום אחד מוקדש כולו להתאקלמות. אל תחשבו את היום הזה כ"זמן מבוזבז"; זה היום שמביא לכם את הפסגה.
רוצים לחוות את זה בעצמכם? הציצו במועדים הקרובים.
לעיון בטיולים