נעלי טרקים: לפי מה לבחור ולפי מה לא

הדרך המהירה ביותר לא ליהנות מטיול — נעליים לא נכונות. שלפוחיות, החלקות, פגיעה באצבעות הרגליים: לשלושתן אותה סיבה.
1. הסוליה — החלק החשוב ביותר
אבן מכוסה טחב, בוץ, ערוץ נחל. אתם צריכים סוליה רכה עם חריצים עמוקים. סוליית פלסטיק קשה על אבן רטובה היא כמו קרח.
איך בודקים: לחצו על הסוליה באצבע. אם הגומי נכנע מעט — טוב. אם היא קשה וחלקלקה — זו נעל עירונית.
2. תמיכה בקרסול: נמוכה או גבוהה?
נמוכה: קלה, מאווררת היטב, למסלולים מישוריים ובינוניים.
גבוהה (תומכת בקרסול): מונעת נקעים במדרונות אבניים. מומלצת במסלולים כמו בזרדוזו וטופנדאג.
לנעל ראשונה — אפשרות ביניים: דגם שתומך חלקית בקרסול.
3. ממברנה (עמידה למים) — לא תמיד נחוצה
נעל עם ממברנה לא מכניסה מים, אבל גם מאווררת פחות. בקיץ הרגל מזיעה והתוצאה זהה: רגל רטובה.
- אביב וסתיו, מסלולים בוציים ← עם ממברנה
- קיץ, מסלולים יבשים ← בלי ממברנה, מתייבשת מהר
- מסלולים שעוברים במים (קניון בבדאג) ← מוציאה מים ומתייבשת מהר
4. מידה: חצי מידה גדולה יותר
בירידה הרגל מחליקה קדימה וקצות האצבעות נתקלים בנעל. ביום אחד זה יכול להשחיר ציפורן.
לכן: חצי מידה גדולה מהמידה הרגילה שלכם, ותמיד למדוד עם גרבי טיולים.
בדיקה: נעלו את הנעל בלי לשרוך והכניסו אצבע מאחורי העקב — אם נכנסת אצבע אחת, המידה נכונה.
5. אל תצאו למסלול ארוך עם נעליים חדשות
הטעות הנפוצה ביותר. נעלו נעליים חדשות לפחות שבוע בעיר, ואז נסו אותן במסלול קצר (לריק, טוקיאחיל).
גם גרביים הן ציוד
גרבי כותנה שומרות זיעה והן הגורם העיקרי לשלפוחיות. קנו גרבי טיולים מצמר או סינתטיות — זוג ב-15–20 מנאט קובע חצי מהביצועים של נעל ב-200 מנאט.
אם יוצאת שלפוחית
ברגע שמרגישים שלפוחית באמצע הטיול — עוצרים. להדביק פלסטר בשלב האדמומיות קל פי כמה מלחבוש שלפוחית מלאת נוזל. אל תגידו "אסתכל אחר כך".
רוצים לחוות את זה בעצמכם? הציצו במועדים הקרובים.
לעיון בטיולים